פרק 2
1 ושוב נשאתי עיני וראיתי: הנה איש וחבל מדידה בידו. (חבל המדידה סימל את השבת הבעלות על הקרקעות).
2 שאלתי: לאן אתה הולך? וַיֹּאמֶר אֵלַי: מוֹד אֶת יְרוּשָׁלַיִם, לִרְאוֹת מַה רְחִיבָה וּמַה אוֹרְכָהּ. (למדידת ירושלים).
3 ועתה יוצא המלאך שדיבר אלי, ומלאך אחר בא לקראתו, (שלמה של מלאכי שליחים).
4 ויאמר לזה: לך מהר ותגיד לנער הזה: ירושלים תאכלס את הסביבה בגלל ריבוי האנשים והבהמות שבה. (מלאכים שידרו דרך הנביא, ולא ישירות; ככל הנראה, המלאך הזה קיבל את המידע הזה מחוגים הקרובים לחצר הפרסית).
5 ואהיה לו, נאום ה', חומת אש סביבו, ונתפארתי בקרבו. (כוהני יהוה שמחים).
6 היי, היי! ברח מארץ הצפון, נאום ה': כי פיזרתי אותך לארבע רוחות השמים, נאום ה'. (היהודים מצאו את עצמם במצב מפוזר, שכן הוצאו מישראל ומיהודה, אך כעת קוראים כהני היהדות לברוח מבבל – "הארץ הצפונית").
7 הציל את עצמך ציון השוכן בין בנות בבל. (יהוה, כלומר האליטה הידענית של היהדות, מתכוון ללא ספק ליהודים שלא רצו לעזוב את בבל ולחזור למולדתם).
8 כי כה אמר ה' צבאות: לכבוד שלח אותי אל הגויים שגזלו אותך, כי כל הנוגע בך נוגע בתפוח עינו. (יהוה מגן על עמו ויתנקם באותם עמים ששדדו את היהודים).
9 והנה אשא את ידי עליהם והם יהיו לטרף לעבדיהם ואז תדעו כי ה' צבאות שלח אותי. (גמול הוא בלתי נמנע!).
10 תשמחי ותשמחי בת ציון! כִּי הִנֵּה אֲנִי בָּא וּשְׁכַב בְּתוֹכְכֶם, אָמַר יְהוָה. (יהוה ינצח).
11 וגוים רבים ינוסו אל ה' ביום ההוא והם יהיו לי לעם; ושכנתי בתוככם, ותדעו כי ה' צבאות שלחני אליכם. (יהוה ינצח).
12 אז ישרש ה' את יהודה נחלתו בארץ הקודש ויבחר שוב בירושלים. (יהוה ינצח).
13 ישתוק כל בשר לפני ה'! כי הוא קם ממעונו הקדוש. (יהוה ינצח).
פרק 3
1 והוא הראה לי את ישוע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה', ואת השטן עומד לימינו כדי להתנגד לו. (כהן (מיוונית) זהה לכומר. מלאך ה' הוא תומך של הכומר הסודי, השטן הוא אויבו של הכומר הסודי).
2 ויאמר ה' אל השטן ה' גער בך שטן ה' אשר בחר בירושלים גער בך! האם הוא לא מותג שנלקח מהאש? (מר אלוהים והשטן "מדברים" כמו אנשים רגילים).
3 ישוע היה לבוש בבגדים מטונפים ועמד לפני המלאך, (בחזיונות, אלוהים, כלומר, הכוהן-מהפנט, הופיע לפני זכריה המוציא את החטא מ"עמו", הכוהנים והמנהיגים שלהם. באחד מהחזונות הללו, הכהן הגדול ישוע עמד לפני אלוהים, אך במקביל הוא היה לבוש בבגדים מלוכלכים. הלכלוך על הבגדים סימל את טבעו המרושע: הכהן הגדול של מקדש ירושלים הכתם את עצמו ביסודיות בכמה פעולות לא נאות, שגרמו להתקפות מצד מתנגדיו).
4 אשר ענה ואמר לעומדים לפניו: הסר את בגדיו המזוהמים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה, נָטַלְתִּי אֶת-עֲשֵׂתֶךָ וּלְבַשְׁתִּי אֶתְכֶם בַּגְּבוּדִים. (האל המהפנט החליף את שמלתו המלוכלכת בלבוש רשמי נוצץ.)